פרידות...

אנחנו לא אנשים אמוציונלים,
לא ממש...
ככה זה מהנדסים (אני מתרצת לעצמי).

גם אירועים מרגשים בחיי ילדינו הפכו למשהו די שבשגרה,
כמו "הגמר הגדול"... "דבר כזה עוד לא היה"....
מסיבות סיום ופרידות מרגשות יש על הקילו,
בבי"ס, בצהרון, בחוג, 
פרידה מהמורה, מהכיתה, 
מה לא.

אבל פרידה אחת השנה קשה לנו באמת.

אז בגלל שכאמור אמוציונלי - לא.
ברכות פרידה בחרוזים - ממש ממש לא.
ובדיוק קיבלתי ליום ההולדת את הספר הקסום עלי אדמות העוגיות של מרתה סטיוארט.
החלטתי להכין עוגיות פרידה.
אומרים שתמונה שווה אלף מילים,
כמה שווה עוגיה?

התוצאה הוגשה לנסיין אמיץ + קפה

הכנתי את העוגיות שוקולד צ'יפס, עוגיות תבלינים ועוגיות שוקולד מתפוצצות.

והכל נארז ונמסר באהבה גדולה לאנשים נפלאים שגידלו את התולעת המתוקה שלנו בשנתיים האחרונות.